מנה חמה בריאה- יש דבר כזה

סך הכל יש לי ילדים סבבה, אין תלונות.

אבל כשאני מתרגזת עליהם- זה מהדברים הכי טפשיים בעולם (כי הם כליל השלמות והבעיה היא כמובן- בי). ומה מרגיז אותי?

גרביים זרוקות בסלון? לא.

ערימות של כביסה שאף אחד לא טורח לטפל בהן לפני אחרי ובמהלך הכביסה? גם לא

אפילו קופסת אורז ענקית שהוחזרה למקרר ובה 2 כפות אורז בלבד רק מעלה חיוך.

אז מה מרגיז אותך אמא?

מנה חמה.

זה ממש מרגיז אותי.

זה הזבל של הזבל, עם ריח (סרחון) שעובר קירות, עם ערך תזונתי שלילי, עם מנעד קולינרי שנע בין איכס לאיכסה.

זה נורא! זה איום וזה פוגע בכל הרגשות שלי בבת אחת!

אבל אז אני נזכרת שגם לי היתה תקופה בטרום גיל ההתבגרות שהארוחות המתועשות קרצו לי באיזה קסם לא ברור, אם אתם זוכרים את השקיות "חמים וטעים" של אורז בטעמי לוואי מגוונים. כן, הזוועה ההיא עם הציור החום של סיר ומכסה תואם.

בקיצור- לעיתים יש להם תאווה למולטי ג'אנק הזה ואני מרימה ידיים ומתחננת והם לפחות מכבדים אותי ואת השגעונות שלי ויוצאים עם הזוועה לאכול במרפסת, איזה ריח נורא! ושוב- סך הכל יש לילדים שלי מודעות מאוד מתקדמת על כל ענייני התזונה, הם אוכלים בריא ומאוזן ואוהבי ירקות ומודעים לסוכר...

פעם מזמן הצלחתי לספק להם מענה ביתי ובריא יותר לתאוות האטריות הנשאבות מספל חם, ואני יותר מאשמח לחלוק אתכם את הפטנט.

כארוחה קלה או חימום מעניין שהוא לא כוס קפה.

למקפידים על הפחמימות- אפשר להכין עם אטריות קונג'אק דקיקות.

מנת המיסו החמה מקבלת באהבה גם קוביות טופו קטנטנות, כף של גרעיני תירס או אפונה ומה שנראה לכם מתאים! מכיוון שמתבלים רק את הכוס שלכם ניתן להתאים את התיבול לטעם האישי, יותר משחת מיסו= יותר מלח ואוממי (הטעם החמישי, הטעם שנקרא "טעים"), להתאים את החריפות או להשמיט אותה וכן הלאה- תתייחסו אל המנה כמו סלט שמתבלים לפי הטעם האישי.

אם זו הפעם הראשונה שאתם קונים ומשתמשים במשחת מיסו-

ניתן למצוא אותה על מדפי המצרכים האסייתים ברוב רשתות השיווק באריזת ניילון רבועה, מרגע הפתיחה חייבים להעביר למיכל (רצוי זכוכית, כגון צנצנת נקיה) ולא להשאיר בניילון. מרגע שצנצנתם את המיסו- הוא לא מתקלקל במקרר גם חצי שנה!