מרק אמרנט (בסגנון חשו)
אתמול צדה את עיני חבילת אמרנט וקרצה לי- אההה גלי, היא אמרה לי, כמה פעמים אמרת שצריך לעשות איתי משהו? כמה פעמים דחקת אותי לפינה בראש שלך והנה אני כאן- קחיני! עשי ממני מטעמים!
אז זרמתי כי אם מצרכים מתחילים לדבר איתי בחנות זה כנראה אומר שמשהו בגוף שלי ממש צריך אותם (או שמעט מדי שעות שינה אבל אני נוטה יותר להאמין לסברה הראשונה...) וחזרתי הביתה עם חבילת האמרנט.
אמרנט, למי שלא ידע- הוא קרוב של קינואה ודווקא גדל בישראל ומוכר בשם - ירבוז. אלו גרגרים קטנטנטנטנים מפוצצים מבחינה תזונתית בחלבון (בעיקר חומצת האמינו ליזין), ויטמינים ונוגדי חימצון, ים של ברזל וסידן. בקיצור- סופרפוד אמיתי.
אז למה לא כולנו אוכלים השכם וערב אמרנט? כי מבחינה קולינרית הוא מוגבל ויש לו טעם ייחודי. הגרגרים הקטנים נשארים לעיסים גם אחרי בישול ארוך ומתפצפצים בפה כמו קוויאר קטן וטבעוני בלי טעמי וריחות הלוואי, המלח וצער בעלי חיים.
המוגבלות הקולינרית של אמרנט היא נטייתו להפוך לדייסה, הוא לא יהיה לעולם "אחד אחד".
אז לקחתי את המוגבלות והפכתי אותה ליתרון, כי אני אוהבת לעשות דברים כאלו וחיברתי אותו למרק ה"חשו" (מוכר גם כ "לחשו") המרוקאי שמבוסס במקור על סולת והתוצאה מדהימה! (אבל ברור שאפשר לחזור למקורות ולהכין מסולת...).
החשו נחשב מרק מבריא בשל תכולת השום הגבוהה בו, אני חו"ח לא מתווכחת עם אמונות ובטח לא כאלו של עדות מכובדות אבל האליצין שהוא החומר הפעיל שמקנה לשום את מירב הסגולות שלו מתפוגג תוך 10 שניות מרגע הכתישה אז רק מעט מאוד ממנו נשאר בסיר אחרי 40 דק' בישול למעט (וזה לא מעט בכלל-) הטעם המופלא שלו!
מצרכים ל 2-3 מנות:
1 כוס אמרנט
4 כוסות מים
1/2 כפית כורכום
2 כפות שמן זית
12 שיני שום (זו לא טעות, כתבתי תריסר, יען כי 10 +2)
מלח (1/2 כפית או יותר לפי הטעם)
1/2 צרור כוסברה (למתנגדים - אפשר עלי סלרי)
הכנה:
כותשים את השום וקוצצים את הכוסברה. שמים את כל המצרכים בסיר ומרתיחים.
מנמיכים את האש ומבשלים 40 דק' עד ריכוך. מערבבים מדי פעם.
אם מכינים מסולת יש לבחוש באופן תדיר.
כמו חשו מסולת- גם חשו אמרנט מסמיך מאוד כשהוא מתקרר ואפשר להוסיף מעט מים לחמום החוזר.
Comments